האבן פגע לחיה בעינה הימני, והוציאה אותה החוצה. הייתה זו זריקה עצומה, כזו שהייתה מפילה חיה קטנה יותר על ברכיה.
אבל זו לא הייתה חיה קטנה יותר. היצור הזה היה בלתי ניתן לעצירה. הוא צווח מהנזק, אבל מעולם אפילו לא האט. אפילו ללא עין אחת, אפילו עם אבן תקוע בתוך מוחו, הוא המשיך להסתער ללא מחשבה על טור. לא היה שום דבר שטור יכל לעשות.
רגע מאוחר יותר, החיה הייתה עליו. היא הוציאה את הציפורניים הענקיות שלה וחבטה בכתפו.
טור צווח. ההרגשה הייתה כאילו שלוש סכינים חתכו דרך בשר גופו, דם חם גועש בלי סוף מתוכו.
החיה רתקה אותו לאדמה, עם כל הארבעה. המשקל היה עצום, כמו פיל העומד על חזהו. טור הרגיש את בית החזה שלו נשבר.
החיה הרימה את ראשה לאחור, פתחה רחב את לסתותיה כדי לחשוף את הניבים שלה, והתחילה להוריד אוותם לכיוון גרונו של טור.
ברגע שעשתה זאת, טור הושיט את ידיו ותפס בגרונה; היה זה כמו להחזיר בשריר אחיד. טור בקושי יכל להיאחז. ידיו התחילו לרעוד, בעוד שהניבים ירדו יותר ויותר למטה. הוא הרגיש את הנשימה החמה
שלו על כל פניו, הרגיש את הריר מטפטף על צווארו. קול רעם יצא מעמקי חזהו של היצור, שורף את אוזניו של טור. הוא ידע שהוא הולך למות.
טור עצם את עיניו.
בבקשה, אלוהים. תן לי כוח. הרשה לי להילחם ביצור הזה. בבקשה. אני מתכנן לפניך. אני אעשה כל מה שתבקש. אהיה חייב לך חוב ענקי.
ומשהו קרה. טור הרגיש חום עצום עולה בתוך גופו שלו, עובר דרך עורקיו, כמו שדה אנרגיה הרץ דרכו. הוא פתח את עיניו וראה משהו שהפתיע אותו: מכפות ידיו נבע אור צהוב, וכשדחף הוא בחזרה לתוך צווארה של החיה, מדהים, אבל הוא היה מסוגל להשתוות לכוחה ולמנוע ממנה מלהתקרב.
טור המשיך לדחוף עד שהוא למעשה היה דוחף את גב החיה. כוחו גבר והוא הרגיש קליע תותח של אנרגיה – רגע לאחר מכן, החיה עפה באוויר לאחור, טור השליך אותה עשרה צעדים טובים. היא נחתה על גבה.
טור קם על רגליו, לא מבין מה התרחש.
החיה השתלטה שוב על רגליה. ואז, בזעם, היא הסתערה שוב – אבל הפעם טור הרגיש שונה. האנרגיה עברה דרכו; הוא הרגיש חזק יותר מאשר היה אי פעם.
כשהחיה צנחה לתוך האוויר, טור התכופף למטה, טפס אותו בבטנה, והשליך אותה, נותן למומנטום שלה למשוך אותה.
החיה עפה דרך היער, התרסקה לתוך העץ, וקרסה על האדמה.
טור הביט, נדהם. האם הוא רק עכשיו זרק סיבולד באוויר?
החיה מצמצה פעמיים, ואז הסתכלה על טור. היא קמה על רגליה והסתערה שוב.
הפעם, איך שהחיה זינקה, טור תפס אותה בגרונה. שניהם נפלו על האדמה, החיה מעל טור. אבל טור התגלגל מעליה. טור אחז בה, חונק אותה עם שתי ידיו, בעוד שהחיה המשיכה לנסות להרים את ראשה ולמשוך אותו עם ניביה. היא רק פספסה. טור, המרגיש את כוחו החדש, חפר את ידיו בפנים ולא עזב. הוא נתן לאנרגיה לעבור דרכו. ובקרוב, מדהים ככל שהיה, הוא הרגיש את עצמו חזר יותר מהחיה.
הוא חנק את סיבולד למוות. בסופו של דבר, החיה הפחה לרפויה.
טור לא עזב למשך דקה שלמה לאחר מכן.
הוא קם לאט, מחוסר נשימה, מביט למטה, עיניים פקוחות רחב, בעודו מחזיק את ידו הפצועה. מה קרה פה עכשיו? האם הוא, טור, הרג הרגע סיבולד?
הוא הרגיש שזה היה אות, ביום הזה מכל הימים. הוא הרגיש באילו משהו רב חשיבות קרה פה. הוא הרגע הרג את החיה המפורסמת והמפחידה ביותר בכל הממלכה. לבדו. ללא נשק. זה לא נראה אמיתי. אף אחד לא יאמין לו.
הוא הרגיש את העולם מסתובב כשהוא