אבל הוא טעה. כמו כל מלכי מקגיל האחרים שקדמו לו. וכישלונו הכתימה את מלכותו מאז אותו היום.
כשהביט בו כעת, הוא בחן את הלהב הארוך שלו, עשוי ממתכת מסתורית שאף אדם יכל לפענח. מקור החרב היה עוד יותר מעורפל, השמועה אמרה כי עלה מתוך האדמה בזמן רעידה.
בעת בחינתו, הוא חווה בפעם נוספת את עקיצת הכישלון. הוא יכל להיות מלך טוב, אבל הוא לא היה האחד. אנשיו ידעו זאת. אויביו ידעו זאת. הוא יכל להיות מלך טוב, אבל לא משנה מה עשה, הוא לעולם לא יהיה האחד.
במידה והיה, הוא חשד שהיה הרבה פחות אי שקט בחצרו, פחות מזימות. האנשים שלו היו בוטחים בו יותר ואויביו לא היו אפילו שוקלים לתקוף. חלק ממנו כיווה שהחרב פשוט תעלם, והאגד יחד איתו. אבל הוא ידע שהיא לא תעלם. זאת היית הקללה – והכוח – של האגדה. חזקה יותר, אפילו, מצבא.
"משקל החרב כבד," נשמע קול.
מקגיל הסתובב, מופתע שיש איתו מישהו בחדר הקטן.
שם, עומד בפתח הדלת, היה ארגון. מקגיל זיהה את קולו לפני שראה אותו והיה בו מנית מגורה מכך שלא הופיע מוקדם יותר ושמח שהיה איתו כאן עכשיו.
"אתה איחרת," אמר מקגיל.
"תחושת הזמן שלך לא תקפה עבורי," השיב ארגון.
מקגיל הסתובב חזרה אל החרב.
"האם אי פעם חשבת שאהיה מסוגל להניף אותו?" שאל הוא מהורהר. "שיום אחד אני אהפוך למלך?"
"לא," השיב ארגון יבש.
מקגיל הסתובב והסתכל עליו.
"ידעת שאני לא אהיה מסוגל. ראית את זה, נכון?"
"כן."
מקגיל הרהר על זה.
"מפחיד אותי כשאתה עונה ישירות. זה לא דומה לך."
ארגון נשאר שקט, ובסופו של דבר מקגיל הבין שהוא לא יגיד יותר דבר.
"אני נוקב בשם היורש שלי היום," אמר מקגיל. "זה מרגיש עקר, לנקוב בשם היורש ביום הזה. זה מפשיט את שמחת המלך מחתונת ילדתו."
"אולי שמחה כזו נועדה להיות מיתנה."
"אבל נשארו לי כל כך הרבה שנים למלוך," התחנן מקגיל.
"יתכן שלא כל כך הרבה כפי שאתה חושב," ענה ארגון.
מקגיל צמצם את עיניו, תוהה. האם היה זה מסר?
אבל ארגון לא הוסיף דבר.
"שישה ילדים. את מי אני אמור לבחור?" שאל מקגיל.
"למה לשאול אותי? אתה כבר בחרת."
מקגיל הסתכל עליו. "אתה רואה הרבה. ובכן, זה נכון. אבל אני עדיין רוצה לדעת מה אתה חושב."
"אני חושב שעשית בחירה נבונה," אמר ארגון. "אבל תזכור: מלך לא יכול לשלוט מתוך הקבר. ללא קשר במי אתה חושב שאתה בוחר, לגורל יש דרך משלו לבחור."
"האם אני אחיה, ארגון?" שאל מקגיל בכנות, שואל את השאלה שתשובתה רצה לדעת מאז התעורר לילה לפני כן מחלום רע נוראי.
"חלמתי בלילה שעבר על עורב," הוסיף הוא. "הוא בא וגנב את הכתר שלי. ואז אחד אחר סחב אותי הרחק. וכשעשה זאת, ראיתי את ממלכתי פרוסה מתחתי. היא הפכה לשחורה כשהלכתי. עקרה. שממה."
הוא הסתכל על ארגון, עיניו דומעות.
"היה זה חלום? או משהו יותר?"
"חלומות הם תמיד משהו יותר, לא כך?" שאל ארגון.
מקגיל נפגע על ידי תחושה טובענית.
"איכן הסכנה? רק תגיד לי את זה."
ארגון התקרב קרוב והביט בתוך עיניו עם אינטנסיביות כזו, שמקגיל הרגיש כאילו הביט לתוך מימד אחר לגמרי.
ארגון נשען קדימה,