ביניהם היו תריסרים של אבירים אמיתיים, חברי הכסופים, עומדים בחצי מעגל רחב, צופים במתרחש. שופטים. מחליטים מי יישאר ומי ישלח הביתה.
טור ידע שצריך היה להוכיח את עצמו, היה צריך להרשים את הגברים. תוך רגעים יגיעו אליו השומרים, ואם הייתה לו הזדמנות להשאיר רושם, הזמן היה עכשיו. אבל כיצד? שכלו התחיל לרוץ בעודו מזנק דרך החצר, נחוש שלא לחזור חזרה.
בעוד שרץ טור דרך השדה, אחרים החלו לשים לב. חלק מהמגויסים הפסיקו את מה שהיו עושים והפנו את מבטם, כמו גם חלק מהאבירים. תוך רגעים, טור הרגיש את כל תשומת הלב מרוכזת עליו. הם נראו מבולבלים, והוא הבין שבטח תהו מי הוא היה, הרת בריצה מהירה דרך השדה שלהם, שלושה שומרי המלך רודפים אחריו. זה לא היה כיצד רצה להשאיר רושם. כל חייו כשחלם להצטרף ללגיון, זה לא היה כיצד הוא דמיין לעצמו שזה יקרא.
בזמן שטור רץ, מתלבט מה לעשות, תוכנית הפעולה נעשה ברורה לו. ילד גדול אחד, מגויס, החליט לקחת על עצמו להרשים את האחרים בכך שיעצור את טור. גבוה, שרירני, וכמאט פעמים גודלו של טור, הוא הרים את חרב העץ שלו על מנת לחסום את דרכו של טור. טור ראה שהוא נחוש להוריד אותו במכה, בכדי לעשות ממנו צחוק לפני כולם, ובעקבות כך להשיג יתרון על המגויסים האחרים.
העניין הכעיס את טור עד זעם. לא היה לטור שום סכסוך ליישר עם הילד הזה, וזה לא היה קרבו. אבל הוא הפך את זה לקרב שלו, רק כדי להשיג יתרון על אחרים.
כשהתקרב קרוב יותר, טור בקושי יכל להאמין לגודלו של הילד: הוא התנשא מעליו, הזעיף את פניו כלפי מטה עם דלות של שיער שחור עבה המכסה את המצח שלו, והלסת המרובעת הרחבה ביותר שטור ראה אי פעם. הוא לא ראה כיצד יוכל לגרום אפילו לבליטה כנד הילד הזה.
הילד הסתער עליו עם חרב העץ שלו, וטור הבין כי חייב לפעול מהר, הוא יכל היה להלם במכה.
הרפלקסים של טור נכנסו לפעולה. אינסטינקטיבי הוא הוציא את המקלע שלו החוצה, הושיט את ידו לאחור, והשליך אבן בידו של הילד. היא מצא את מטרתה וסילקה את החרב מידו, בדיוק כשהילד התחיל להוריד אותו במכה. החרב עפה והילד, צווח, חבק את ידו.
טור לא בזבז זמן. הוא הסתער, מנצל את הרגע, זנק לאוויר, והכה בילד, מכוון עם שתי רגליו ישירות בחזהו של הילד. אבל הילד היה עבה כל כך, היה זה כמו להכות בעץ אלון. הילד רק מעד כמה אינצ'ים לאחור, בעוד שטור עצר לגמרי בתנועתו ונפל תחת רגליו של הילד.
זה לא מבשר דבר טוב, חשב טור, בעוד שהכה את האדמה עם חבטה, אוזניו מצלצלות.
טור ניסה לעלות על רגליו, אבל הילד דרך היה צעד אחד לפניו. הוא הושיט את ידו למטה, טפס את טור בגבו, וזרק אותו, משליך אותו באוויר, עם הפנים קדימה, לתוך העפר.
קהל של בנים נאסף סביבם במהרה והריע. טור הסמיק, מושפל.
טור הסתובב כדי לקום, אבל הילד היה מהיר מדי. הוא כבר היה מעליו, רתק אותו לאדמה. לפני שטור הבין משהו, המאבק הפך לתחרות היאבקות, ומשקלו של הילד היה עצום.
טור יכל לשמוע את הקולות המושתקים של המגויסים האחרים בעודם התאחדו למעגל, צועקים, רעבים לדם. פניו של הילד הזעיפו מלמעלה; הילד הושיט את אגודליו והניח אותם על עיניו של טור. טור לא יכל להאמין לזה – נראה כאילו הילד הזה באמת רצה להכאיב לו. האם הוא באמת רצה להשיג יתרון עד כדי כך?
ברגע האחרון, טור הוציא את ראשו משם, וידיו של הילד נפלו, צוללות לתוך העפר. טור ניצל את ההזדמנות בכדי להתגלגל מתחתיו.
טור עלה על רגליו והביט בילד, אשר קם גם כן.הילד הסתער ושלף אגרוף